אני יושבת בסלון היפה והרגוע אצל אמא.
השיחה הפעם, במקום האינטימי, שונה לגמרי מהשיחות הרגילות שלנו מידי שבוע.
אנחנו נוהגות לצאת פעם בשבוע לקפה או לארוחה
כשהמטרה לצאת עם אמא.
לפגישות האלו ערך כפול. לשמח את אמא
וליצור עבורי פנאי מהעשייה היומיומית ו"לנפוש".
הנופים כל פעם משתנים. השיחה קולחת.
אנחנו בדרך כלל מדברות על מי היה אצלה על מה דיברו
מי בהריון ובכלל, אני מתעדכנת אצלה על חדשות המשפחה.
בסלון של אמא הפעם, השיחה היא בקודש.
יש אווירה חמה, ריח הקפה והעוגה באוויר, ואני מרגישה
תחושה נפלאה של ה "ביחד".
אני בונה לאט לאט בראשי רשת של השורשים שלי. חלקים של פזל שחסרים.
המילים רכות, נאמרות בסוג של געגוע, לגמרי לא בצער חלילה,
עם אמא, סיפורים על העבר מעולם אינם עטופים בצער.
היא מגוננת עלינו מכל דבר הקשור בשואה,
באובדן או באכזריות של התקופה הארורה ההיא. חלילה לא לצער את הילדים.
הדמעות שלי זולגות בחופשיות, אני חשה נבוכה מעוצמת הרגשות שלי
אך אמא לא מתייחסת לבכי השקט שלי. לא מונעת ממני להרגיש.
כמו אומרת, זה בסדר, ממש בסדר למרות שבאמת אין בשיחה תמונות מצערות.
למחרת, כשאני בהליכה היומית המוקדמת שלי אני חושבת על החוויה של האתמול
והדמעות זולגות שוב.
על געגוע כבר אמרתי…..?
הסלון היפה של אמא, הכיבוד הכל כך מכובד עבורי,
זיכרון טעם העוגיות שאמא הייתה אופה בעצמה, הכי טעימות בעולם,
בכלים יפים וקטנים. כל מיני אגוזים וצימוקים וכמובן צלחת קטנה עם חתיכות שוקולד.
אי אפשר בלי שוקולד משובח!
ממש פסק זמן מהחיים ה"רועשים" עם ניחוח של נופש של פניות לדברים החשובים באמת.
אמא קמה, בשקט, בלי לדבר, ומביאה אלבום, אלבום שמישהו שלח לאמא אחרי השואה.
תמונות של העבר שכמעט נמחקו וחזרו לחיים.
ואמא מספרת בקול שלוו על הסבים והסבתות שאינם עוד, על תמונות של אירועים משפחתיים
ובפעם המיליון את הסיפור שאני הכי אוהבת לשמוע, הקשר המשפחתי בין אמא שתחייה לאבא ז"ל.
אני שוב שואלת שאלות שכבר קיבלתי עליהן תשובות כל כך הרבה פעמים
אך כל כך מרגש לשמוע שוב ושוב איך היא נדדה לצילה, איך היא פגשה את אבא, בן דוד שלה,
איך נרקמה האהבה גדולה.
ובדמיון שלי נוצרת רשת ענפה של שורשים. שורשים חזקים, מוכרים, דרך הסיפורים של אמא.
כל פעם מחדש אני מתפללת לבורא שיפתח ארובות השמיים כי בגשם חזק "עדיף להישאר בבית לקפה"
דרך הסיפורים אני מבינה מאיפה באתי, מי אני, ולאן אני הולכת.
בהליכה אני שמה לב שבמפגש המרומם תרגלתי תודה ענקית, הקשבה עמוקה מהלב, חיבור לאנשים
דרך הסיפורים שאמנם לא הכרתי פיזית אך הם מהווים את החלק החשוב של מי אני.

תרגיל: תבררי על העבר שלך, מספרים וסיפורים. הם נותנים תחושה של חוזק, של שייכות

תחושה חשובה לצורך חיזוק הערך העצמי שלך.

בהצלחה!