אני יוצאת מהבית כמדי בוקר ובאופן טבעי בפעם המי יודע כמה

היד נשלחת לכיוון המשקוף ועוצרת.

אני מביטה בגעגוע על המזוזה שהוזהרנו בתחילת הקורונה להימנע מלנגוע, להימנע מלנשק.

מאז שאני זוכרת את עצמי אין לצאת או להיכנס לבית בלי לנשק קודם את המזוזה.

הרגל כזה קורה מעצמו. ועכשיו ביציאה להליכת הבוקר משהו חדש מתבהר לי.

היה לי ברור עד היום שביציאה מהבית יש בי תפילה חרישית שהקב"ה ישמור על ביתי עד שאחזור. וכשאני חוזרת, הודאה שאכן הבית, המקום הבטוח שלי, ממתין לי.

 

והבוקר, כשאני מביטה במזוזה בגעגוע, אני מבינה שבעצם המזוזה שומרת עליי כשאני יוצאת ממקום המבטחים שלי ועד שאני חוזרת אליו.

לא נתתי מעולם לבעלי, לילדים שלי, לצאת מהבית בלי להזכיר להם, וביידיש, לנשק את המזוזה. אז התחושה באמת הייתה שהם מוגנים עד שיחזרו אליי.

 

הסתכלתי על המזוזה המבודדת, מזוזה יפה שאף אחד לא מתייחס אליה.

האם אשכח הרגל יפה ותחושה של מוגנות בגלל הקורונה?

הלכתי מיד להביא מטלית עם אלכוג'ל ועברתי במודעות על כל מזוזה בבית.

זהו, הריחוק הזה עבורי נגמר!

 

בהליכה הבוקר, רגש הגעגוע, מתחזק, מתעצם. לא מניח לי…

נפתח בתוכי חלון או מרחב ענק ובו אני חשה שהגעגוע מלווה אותי מילדות.

רגש חזק שיוצר בתוכי עצב, משהו חסר לזרימה הרגילה של ילדה שמחה ותוססת.

אני נזכרת, כמה התגעגעתי…..כל פעם מחדש בסיטואציות ילדות שונות.

אבא ז"ל, נוסע מחוץ לבית לעסקים, והילדה מתגעגעת בלב, בגוף,

מתגעגעת כל כך בעוצמה.

אותו רגש בדיוק חזר כשבעלי היה נוסע למרחקים עבור הפרנסה.

אותה תחושה של עצב עמוק, משהו חסר בתוכי.

 

כשהבנים יצאו לצבא, אותה תחושה בדיוק.

גם כשהבן הבכור התחתן, חתונה ראשונה עבורנו, כל כך שמחנו!

כל פעם שעברתי ליד החדר שלו, אותו חור בלב, רגשות מוכרים,

תחושות של חסר……

 

כשנסעתי לארה"ב לסדנאות של לואיז היי, התבקשנו להביא תמונת ילדות לעבוד על הילד הפנימי.

ילד פנימי מבטא חוויות ילדות שעדיין לא טיפלנו בהם.

 

לפני הנסיעה דפדפתי אצל הוריי באלבום תמונות ו "גנבתי" תמונת ילדות

הייתי אז אולי בת שנה.

העיניים מבטאות בדיוק את תחושת הגעגוע שעליו אני מדברת.

מה יכולה ילדה קטנה עם עיניים מבריקות להתגעגע אליו?

 

כל אחד והגעגוע שלו.

 

אני תוהה עם עצמי האם אי פעם המקום הזה יתמלא?

ואולי זו הנשמה המתגעגעת למקור? למקום ממנו היא הגיעה לעולם?

 

כשאני מעבירה סדנאות או מאמנת, כשניתנת לי הזכות לעזור למישהו

להעצים את עצמו ואת חייו, הגעגוע נרגע.

 

זהו רגע קדוש, בו התחושה היא שלמות, מימוש חזון, תחושה של רוגע.

 

האם גם אתם חשים את אותן תחושות של השלמה ושלמות,

כשאתם עוזרים למישהו לקחת אחריות לשפר את איכות חייו?

 

מי שמעוניינת כרגע להרגיע את הרגש הזה, לממש רצון עמוק כמו שלי,

לקבל כלים מדהימים לשיפור איכות חיים ולפתוח את עצמה למקצוע חדש,

מוזמנת להשתתף בקבוצת VIP

 

רק 4 משתתפות בקורס הסמכה הקרוב בתנאים נפלאים.

 

תאריכי הקורס:

 

חלק ראשון ימי א, ב, ו ג  16/8 – 17/8 – 18/8

חלק שני ימי שני ורביעי 24/8 – 26/8

 

שעות המפגשים:   10:30 – 17:30

 

מיקום: בביתי, לאון בלום 4 קומה 6 דירה 18

 

עלות הקורס כולל חומרה ותעודה: 5280 ₪

 

מקדמה של 700 ₪ לרישום עד תאריך 12/8/2020  כ"ב אב

 

התקשרי עוד היום לפרטים

 

בקי,

טל 0547732336

מייל:rbecky2019@gmail.com