אני על שולחן הטיפולים, מרגישה לגמרי רפויה, למרות שרק היום הכרתי את יטה המטפלת בקינסיולוגיה באנגליה.
שמעתי שהמטפלת יטה עושה מין כישוף לאנשים עם בעיות גב, כמוני, וכולי התרגשות וציפייה מהטיפול כרגע.
יטה מבקשת ממני להרפות ולסגור עיניים, הצבע התכול שמשתקף מצבע העיניים שלה נותן לי תחושת רוגע וביטחון.
אני מאפשרת לעצמי לסמוך עליה לגמרי.

כשאני שוכחת היכן אני נמצאת ומקשיבה לקולה השלו, המדריך אותי, והנה פתאום מופיעה לפני מגלשה ענקית, מאוד תלולה אני עוד רגע מתגלשת וחרדה עצומה עוטפת אותי  אני צועקת, אני מפחדת…. לא רוצה לרדת….. ויטה בקול שלוו, מנחה אותי לטפס מעלה מעלה, להתרחק מהמגלשה ולהסתכל עליה מלמעלה…..

כשאני פותחת את העיניים אני שמה לב שכולי רטובה, רטובה מדמעות בלי בכלל לשים לב שבכיתי.
היא שואלת ברכות "על מה הבכי?" ואני בלי לחשוב עונה: "לא רצו אותי לא חיכו שאני איוולד, אולי רצו בן?"
גדלתי בבית נפלא, מעולם לא נתנו לי תחושה שאני לא רצויה, אך שמעתי מהסיפורים, שהייתי תינוקת לא קלה, בוכה הרבה וכולם נכנסים הביתה על קצות האצבעות כי ״רבקלה ישנה״…

אין לדעת אם משם סיגלתי לעצמי דפוס של למצוא חן. שרתי לאורחים, אהבתי לרקוד ואפילו שלחו אותי לגן לפני הגיל המקובל בצ'ילה היכן שנולדתי, בכדי לתת ביטחון לאחותי הגדולה שפחדה ללכת.
אחותי הגדולה הייתה  תמיד תלמידה מעולה, משקיענית ואני תמיד שמעתי ״את יכולה יותר״
״למה את לא יכולה להשקיע יותר וללמוד כמו אחותך״?
בתנאים היום אני בטוחה שהיו מזהים שיש לי בעיות של קריאה וכתיבה, אני ידעתי לתמרן בכדי לשרוד.
רק כשעברתי לתיכון התאהבתי במורה שלי לאנגלית, היא הראתה לי שאני יכולה ובשבילה למדתי והצלחתי להגיע למקומות הגבוהים בכיתה.

כשאני מסתכלת אחורה על העבר, באהבה, הדפוס של למצוא חן, של לשחק בכדי להרגיש מקובלת, קיים עדיין בתוכי.
בעקבות העבודה והתרגול עם הכלים הנכונים אני מזהה כשאני חשה לא מקובלת או שונה מהסביבה,  אני סולחת לעצמי ובוחרת אט אט משפטים שמעניקים לי ביטחון כמו: ״אני כמו שאני וזה פשוט נפלא״
כמובן שהתרגול הוא זה שעוזר לשחרר את הצורך להרגיש רע ושונה במקום לחוש מיוחדת וייחודית.

תרגיל: הסתכלי במראה ואמרי את השם שלך
לאחר מכן אשררי מספר פעמים ״ אני אוהבת אותך למרות ש……״
״את כמו שאת וזה פשוט נפלא"
הזכירי לעצמך שהבורא ברא אנשים שונים וייחודיים
ובעקבות כך העולם מרגש
העבודה שלנו הינה לקבל את עצמנו במגוון הרחב הקיים
ולקבל את השוני גם אצל האחר.