הפעם דברי קשורים ישירות למצב. מלחמת צוק איתן.
בשבועות האחרונים הייתי נתונה בלחץ רב, כמו רבים אחרים.
את המציאות לא ניתן לשנות אך דרך ההתמודדות איתה בידינו ונתונה לבחירתנו.
כידוע לכם, כדי שמטרה כלשהי תגיע למימוש, יש לתכנן אותה מראש.
גם את התמונה השלמה וגם את הפרטים המרכיבים אותה.
יש משפט האומר שהאדם מתכנן את תוכניותיו ובורא עולם מחייך. כמה נכון.
לפני כשלושה חודשים תכננתי את הקורס להסמכת מורות בדרך בה אני עובדת כבר שנים רבות.
את הקורס אני מעבירה פעמיים בשנה ב"ניר עציון".
התחלתי להתפלל ולדמיין את החוויה המדהימה שמוכרת לי משנים עברו.
החדרים הוזמנו, הפרסום יצא לדרך ותעודות ההסמכה הונפקו.
גם הנרשמות לקורס וגם אני, התרגשנו מאוד לקראת הקורס המתקרב.
ככל שמועד הקורס התקרב הלחץ בתוכי גבר, מאחר שהבנתי
שלא אוכל לבקש מהנרשמות להיעדר מביתן חמישה ימים מלאים, ברצף.
גם בני הצעיר, כמו רבים אחרים, גויס למערכה. דבר שכמובן גרם ללחץ גדול בפני עצמו.
ברגעים הראשונים, כמו שקורה תמיד במצבי לחץ, לא ראיתי בעייני רוחי פתרון למצב.
איך בכל זאת מצאתי פתרון מצוין?
היה לי מאוד ברור שלא אוותר ואמצא בע"ה  פתרון מתאים.
כולנו יודעים שוויתור הוא בחירה בדרך הקלה.
צעד ראשון היה לתת לעצמי אישור להרגיש בדיוק את מה שאני מרגישה.
לאחר מחשבה הבנתי שהפתרון המתאים ביותר הוא לקיים את הקורס אצלי בבית.
הדבר יאפשר לכל אחת לחזור כל ערב למשפחתה.
השלב הבא היה לזהות את כל התירוצים "למה לא", והם היו רבים.
לדוגמא: יהיה עלי עומס רב, כל נושא הכלכלה ירבוץ על כתפיי וכו'.
לאחר מכן פרקתי כל תירוץ והחלפתי אותו באמירה חיובית.

לדוגמא:

  • יש לי את כל העזרה לה אני זקוקה.
  • בסיומו של כל יום עמוס אני חוזרת למקום המוכר והנוח שלי,  המיטה, הכרית שלי, בעלי היקר.
  • יש לי רעיונות רבים לגבי מציאת ארוחות טעימות, מהן המשתתפות נהנות ומודות לי על כך.

בסיומו של קורס נפלא זה בני חזר ב"ה בריא ושלם מהחזית. כמו כן התעשרתי בתובנות שהפכו לעשייה
והביאו איתן סיפוק רב גם לי וגם למשתתפות בקורס.
על כך אני מודה.
כמו שאני התמודדתי, כל אחד יכול.
מי שמרגיש שקשה לו לבד, כדאי מאוד לא לחשוש מלבקש עזרה.

בקי