חדר האוכל מואר במנורת קריסטל יפה, נברשת מבריקה, בלועזית (chandelier)
במשפחה שלנו, בצילה, אוכלים כל יום בחדר האוכל, בעיניי, במבט של ילדה, הוא גדול ורחב.
בשבת, כשכל הקריסטלים מוארים, החדר מקבל הארה מסוימת וחגיגיות. הארה וחגיגיות.
אבא ז"ל פונה אליי שוב ושוב ושואל אותי: "בקילה", כך הוא קורא לי תמיד, רק הוא קורא לי בשם החיבה בקילה, "את רואה את הפייה? תסתכלי… היא שם.. את לא רואה?…." ואני משתדלת, חזק חזק להתרכז בקריסטלים המבריקים ומחפשת את הפייה….

אני סוגרת את העיניים כמעט לגמרי…מתאמצת…ודרך העפעפיים אני רואה שהקריסטלים באמת משנים צורה……כל מיני צורות.
האמת, אינני זוכרת אם בסוף "ראיתי" את הפייה (ada בספרדית)  או רק אמרתי שאני רואה בכדי שלא אאכזב חלילה את אבא.

כך אבא לימד אותי את כוחו של הדמיון. כוח עצום שאנו משתמשים בו כל הזמן ולאו דווקא לטובתנו.

כשאנחנו חושבים מחשבות שליליות, וזה בדרך כלל קורה רוב הזמן, אנחנו ישר מתחברים דרך תמונות בדמיון עם זיכרונות העבר ושופטים את עצמנו.
כשאנחנו מדמיינים את העתיד, בדרך כלל תמונות אלו גורמות לנו לחוש פחד ודאגה.

התמונות קיימות רק בדמיונות.

אנחנו מפספסים את הכוח העצום הזה שניתן להשתמש בו אך ורק כאן ועכשיו, בהווה, ליצור לנו את המחר.
שתי מילים חזקות ששמעתי –  הכל בראש הן מילים אמיתיות, כל כך רצוי שניתן עליהן את הדעת.

אני פוגשת לעיתים קרובות אנשים הטוענים שאינם יכולים לדמיין.
כל אחד יכול, כל אחד עושה זאת ממילא וללא הפסקה.
התמונות רצות במוחנו על פי המחשבות שאנו כרגע חושבים

בכדי להועיל לעצמנו, יש צורך בתרגול של תמונות התומכות בנו.

אני שומעת לפעמים מלקוחותיי: בקי, אני לא יכולה לדמיין. אין לי את היכולת הזו, ניסיתי, זה לא הולך.
במקרה כזה, אני מבקשת לתאר לי את המטבח או המשרד, בפרטים, היכן הכניסה, החלונות, חפצים המונחים שם על שולחן העבודה או על השיש , והינה אני שומעת תאור די מדויק למרות שהם לא נמצאים שם, נמצאים אצלי בבית

אם כך, בתרגול של הדמיות שונות, נוכל להעצים את הכוח היוצר הנמצא בתוכנו.
בעזרת המודעות נוכל לכוון את הדמיון בכדי להתרפא, בכדי להבריא מקומות הזקוקים לחמלה שלנו, בכדי לממש את הרצונות והחלומות שלנו.

בספרו הנפלא של ד"ר Gerald Epstein, M.D.
”Healing Visualizations-Creating Health through Imagery”
אנחנו פוגשים הסבר מעולה לגבי כוחו של הדמיון.
בספרו אומר ד"ר ג'ראלד אפשטיין שאנחנו כל כך מתורגלים לחשוב בצורה לינארית מחוברים לדפוסים של סיבה ותוצאה. גם פרויד בזמנו, בטיפולים שלו כבר דיבר על הקשרים בדמיון.

בספר, נמצא דוגמא של טיפול רגיל, בו המטפל מבקש מהמטופל לדמיין את שניהם נוסעים ברכבת כשהמטפל מבקש מהצעיר לתאר לו מה הוא רואה מחלון הרכבת. המנחה שלימדה והדריכה את ד"ר אפשטיין בנושא כלי ההדמיה לריפוי, Mme Aboulker-Muscat  שאלה אותו בזמן ששיתף אותה בדוגמת הטיפול עם הרכבת, לאיזה כיוון הרכבת נוסעת.

ד"ר אפשטיין התקשה  להבין את השאלה והמנחה אמרה לו: מה יקרה אם תשנה את זווית הנסיעה של הרכבת לכיוון מעלה? הכיוון למעלה שחרר את ד"ר אפשטיין מהמוכר, הקו האופקי, החשיבה של סיבה ותוצאה והוא הבין שתפקיד הריפוי , של היותנו בני אנוש, הוא לעזור למטופל לגלות חופש, חרות חשיבה, ללכת מעבר למקום בו הכל אפשרי, המקום בו נוכל לגלות בתוכנו את היכולת "ליצור מחדש" .

זהו אותו כוח עצום – הדמיון

דמיון – דומה לעליון.
מכאן אנחנו מבינים שמאחר וגוף ונפש אחד הם, שכל אחד משפיע ומושפע מהקשר בין שניהם, ניתן ליצור דמויות על מצבים הרצויים לנו ולחרוט אותן בתודעה שלנו.

נוכל אם כך לומר, שדמיון זו התודעה החושבת בתמונות.

זהו הכוח הטמון בתוכנו עליו מדברת לואיז היי בספרה הנפלא "אתה יכול לרפא את  חייך". את הכוח הזה נוכל להעצים קודם כל על ידי זיהוי דפוסי חשיבה שאינם תורמים לנו יותר.
תמונות במחסן תת המודע שמשפיעים עלינו גם בחיינו הבוגרים, למרות שיש לנו את יכולת הבחירה.
על ידי תרגול מראה ואמירות חיוביות נוכל לאחר מכן לשתול תמונות חדשות בתוכנו על ידי שימוש בדמיון, כלי הנחוץ לנו לשינוי וצמיחה.
לנו נותר, דרך אינטואיציה, הבזקים של חוכמה ותמונות תומכות לשחרר את הכוח עצום הגלום בתוכנו.

בכוח הדמיון  נשחרר ונשתחרר ממה שלא תורם לנו כשהכיוון הוא צמיחה וריפוי.

בהצלחה