כולי התרגשות….פסח מתקרב.
אנחנו, אבא, אמא והילדים, בהכנות  לקראת החג, זאת בדיוק החגיגה.
האווירה משתנה. הילדים, כלומר אנחנו, לוקחים חלק גדול בהכנות לחג וזה גורם לי
להרגיש ממש גדולה.

ההכנות לחג מתחילות…ענבים מגיעים בארגזים גדולים, ענבים בצבעים שונים: ירוקים, ורודים, שחורים…
כולנו ביחד ,זה הכיף, ה…ביחד, עמלים בהכנת היין לכל השנה, ממש כמו נמלים.
אבא לוקח אותי לרפת, לא זוכרת מי עוד בא, אני זוכרת שאני שם.
אני רואה את תהליך החליבה, מתרגשת כל שנה מחדש.
ממלאים את הכלי בחלב, מביאים הביתה לאמא, להכנות שלה.
אמא מכינה מהחלב גבינה לבנה וחמאה ,הכול במיוחד לפסח.
הריחות, האווירה של צהלה, ה…..ביחד, הוא מה שפשוט נפלא בעיניי.
שנה לפני העלייה לישראל, הצטרפתי לכיתה של אחותי הגדולה ובאנו לשישה שבועות
להכיר את הארץ, מהצפון עד הדרום. שישה שבועות של טיולים, בילויים, היה נפלא.
בדרך חזרה לצילה טסנו דרך שוויץ ומאחר שזה היה לפני פסח, הבאנו שוקולד כשר לפסח.
איזו חגיגה. משהו שקונים לקראת החג. זה לא היה מוכר לנו.

לא הכרנו את החוויה המעייפת של הליכה לסופר, בדיקת ההכשרים של המוצרים,
העומס שעל המדפים, השפע שגורם לנו תחושות מעורבות.
הכול נעשה בבית. הכול חווינו ביחד. הכול באווירה כל כך מיוחדת.
כל הבית קיבל זוהר מיוחד מהאנרגיה שלנו, מהשמחה לקראת החג.

הסדר עצמו לא ממש זכור לי, גם לא את חול המועד.
מה שבהיר בתוכי, מה שהלב מכיל ומרגיש עד היום זו ההתרגשות לקראת.

אני שומעת לפעמים, בזמן הזה לפני החג, את השיחה בתוכי וגם מסביבי.
מילים המבטאות עייפות, עומסים בעיקר קיטורים.
"מה אני כן עושה ומה לא צריך"…."כמה עשיתי וכמה עוד יש לעשות" …..וברוב השיעורים
מציינים שוב ושוב שאבק זה לא ממש חמץ….אז לאן ברחה לנו ההתרגשות?

הסדנה האחרונה שהעברתי, קראתי לה "עד כדי כך".
השיחה הייתה בעיקר על השפעת דפוסי החשיבה. אמונות ורעיונות מהילדות ומחוויות חיינו, המשפיעים עלינו ביום יום.
כדאי שנשים לב שהתודעה שאמורה להיות מנוהלת על ידינו ,באמת, היא בדרך כלל  מנהלת אותנו.
היא עלולה להשכיח מעצמנו את תחושות ההתרגשות, את כוח הדמיון, את ההכנות מתוך שמחה בלב.
בעומס שלנו, היא מובילה אותנו לביקורת ושיפוטיות, לכעסים ותחושות אשמה כשאנחנו לא עומדים ברף שהיא מציבה לנו.
חרות אמתית, זו יציאת מצרים, לדעת שמותר לנו להתקדם בקצב של כל אחת ואחד מאתנו.
שראוי שניתן לעצמנו אמירות טובות ואוהבות, שנחוש ראויים לתמיכה שלנו, שנרגיש שאנו ראויים להתרגשות, לאהבה.

תמונת ההכנות מהעבר אצלי כל כך מרגשות, שהן אלה העוזרות לי להעלות את השמחה בתוכי ולמרות כל העבודה, אני חשה את ההתרגשות באוויר.
בסדנה הסברתי שכשאנחנו בוחרים להיות בהווה ,אנחנו נמצאים במקום של בחירה.
חרות אמרנו, זו המהות של חג הפסח.

ואיך עושים זאת? איך אנחנו לומדים לנהל את התודעה עבור עצמנו?
תרגיל: מתמקדים 10 שניות (כ 3 נשימות בקצב רגיל) באחד החושים שיפעלו למעננו.
לדוגמא: בהליכת הבוקר אני מתמקדת בראיה ובוחרת להסתכל בצבעי הטבע, ללא פרשנות.
לאחר מכן מקשיבה לעומק, לציוץ הציפורים או לרוח הנושבת ומזיזה ברכות את העלים.
תרגול מיקוד בחוש אחד בתשומת לב יתרה, מרוקן את הפטפטת בתוכנו, ומאפשר לנו לבחור במחשבות וברגשות שהן תומכות בנו.
אם התרגיל לא מספיק ברור אשמח שתצרו קשר.

חג כשר ושמח
באהבה
בקי
0547732336
positive_wp926@netvisin.net.il

מרצה, מנחת קבוצות ומאמנת אישית
מסמיכה יחידה בארץ בשיטת לואיז היי "רפא את חייך"