שלום חברים יקרים

הפסח כבר בפתח ואני לוקחת כמה רגעים לקרא מאמר שכתבתי

לפני שנים רבות על הכנות לחג.

זיכרונות שיש לי מהבית של אז, מתוקים כל כך, בעיקר תחושות ה-ביחד.

הכנו יין, גבינה לבנה, נסענו לרפת עם אבא ז"ל לקנות חלב בכלי מתחתי.

הכול תסס, הייתה תחושה של זריזות, אין זמן, עשייה משותפת.

כשכבר הכנתי פסח בעצמי ולביתי, הזמנתי את אמא ולאחר מכן את הנכדים לקחת חלק בעשייה. ליצור שוב את תחושת ה-ביחד.

הגפילטע פיש של אמא, הקיגל של נכדתי, כמה מתוקים הרגעים האלה כשהרצינות הבלגן והצחוקים מתערבבים.

עכשיו, עם ביקור דודה "קורונה", הרגשות מאד שונים.

אני חשה פחות ריכוז, פחות אנרגיה, הכול מידי שקט, שלוו, יש זמן……

וזה ערב פסח!

אימהות שאני משוחחת איתן, חשות צער גדול בהכנות השנה. בלי ילדים?…….בלי נכדים?…….

כן, חברים, הפעם אנו חשים שהעבודה לזמן חרות וגאולה מתחילה באמת בעצמנו.

זו הבחירה של הבורא עבורנו כרגע. קשה לנו אולי להיות עם עצמנו?

בפגישות עם מתאמנות, אני מנסה בעדינות לקחת אותן איתי לזיהוי

ה"מתנות" שילדנו יוכלו לקבל בעקבות השוני בהכנות לחג.

כל אחריות והלוגיסטיקה נופלת הפעם גם עליהם.

ומה איתנו? הורים כמונו, שזקוקים לקבל את המצרכים דרך דלת נעולה?

לראות את הנכדים, (אני, מקומה שש), והם נראים קטנים למטה?

בלי לנגוע? לחבק או לנשק?

אני אחת מאלה שמכבדת מאד את ההוראות של משרד הבריאות.

היופי שאני רואה, ותחושות האהבה שאני חשה, הן מהאכפתיות שלהם

לבריאות שלנו, הם מקפידים איתנו אפילו יותר.

אז ההכנות אולי מתמעטות, חוץ מהאמא הפולנייה שמכינה אותן הכמויות

ושולחת לילדים לקראת החג. מקנאה בהן😊

אני, כמו שכבר כתבתי, חשה פחות כוח, פחות ריכוז ומאפשרת ברוגע

לילדיי לחוות הכנת פסח בעצמם.

העבודה העיקרית עבורנו השנה תהייה, אולי, הישיבה בשלחן

ערוך אך לא ארוך.

הזדמנות טובה להקשיב, לזהות ולהיות מודעים לתחושות שלנו הגורמות לנו אי נוחות, כי רק במודעות נוכל לבחור אחרת.

נוכל לבחור אם נרצה, מחשבות שיעניקו לנו תחושות של שמחה, של גאולה.

אז, במה תבחרו?

להיות בצער, בתחושת בדידות, ולמה זה קורה?

או אולי נשתמש בזמן המיוחד הזה לגאול את עצמנו גאולה אמיתית.

מביקורת על עצמנו ועל האחר, ולגדל בתוכנו תחושה נהדרת של לסמוך.

הצורך שלנו לפעמים הוא להורות לאחר איך לפעול גם כשלא ממש התבקשנו.

היגד טוב שלואיז היי מציעה הוא:

"אני מוותרת על הצורך שבי לשליטה. אני סומכת"

נוכל גם בזמן זה, בשקט, לשחרר טונות של רגשות אשמה שאולי לא היינו מודעים להם. אולי בכל זאת שיבואו? אולי קשה להם מדיי? אולי …….

ישנם סיבות ונסיבות רבות שמאפשרות לנו להרגיש תחושות אשמה על עצמנו או חלילה על האחר. בזמן גאולה, זמן נפלא לעבוד על להיות בהווה, כי מה שהיה נגמר.

והנה אמירה לחזק את המחשבה החדשה:

"אני מוכנה לשחרר את הצורך שבי לרגשות האלה.

אני עושה כמיטב יכולתי. משפט מנצח!

נתרגל אהבה ללא תנאי, כשנביט על התנאים ששמנו לאהבה

שלנו בדרך, ונשחרר. במיוחד האהבה והערכה לעצמנו.

אהבה ללא תנאים זה אומר, גם אם, גם כאשר, ללא תנאים אמרנו…….עבודה בקודש!

ולבסוף נשמח על היש, גם כשלא הכול מסודר ויפה ונוצץ כמו שנים עברו.

וכשנשב לשולחן לקרא בהגדה, נוכל להודות להקב"ה על שאנו זוכים לקיים את

החג, על שאנו בריאים ומסובבים באהבה, גם אם מרחוק כרגע, ועל שאנו כבר

חשים את הגאולה השלמה, הקרובה ממש, אמן.

חג כשר ושמח

באור ה" ואהבה

בקי