אני נמצאת במדינה אחרת, יושבת בחדר בבית המלון, מתבוננת וחושבת. חדר רגיל, חדר מנוכר, אין בו שום דבר השייך לי, מחכה ללוויית גיסי האהוב, דני ז״ל, שנפטר שנפרד מן העולם.

נושא הפרידה מעסיק אותי רבות.
האם הפרידה כואבת לנו כי משהו הסתיים? או האם זה הפרוש שאנו מעניקים לפרידה, הוא זה שמכאיב לנו?

באותו רגע בו פרצנו לעולם, למעשה חווינו כבר פרידה.
ברחם הרגשנו מוגנים ומאותו רגע בו נולדנו, הרי שבכל שלב בגדילה שלנו, חווינו היפרדות מהשלב הקודם.

הייתי ילדה קטנה ואני זוכרת שיום אחד חזרתי מבית הספר וראיתי משהו מאד מוזר.
אבא נמצא בבית בשעות הצהריים? למה? ראיתי אותו הולך בסלון, גרביים לרגליו ופניו עצובות.
כששמעתי שסבא שלי שגר בישראל נפטר, אני זוכרת את עצמי רצה לחדר, נשכבת על המיטה ובוכה.
על מה בכיתי?
זה שנים שסבא עלה לארץ עם סבתא, לא כל כך זוכרת אותו… ובכל זאת…

כשאבא שלי ז״ל נפטר לפני 10 שנים, הקושי העיקרי היה לקבל את העובדה שלעולם לא אראה אותו שוב.
ואם הייתי יכולה לדמיין שאבא נמצא בקומה העליונה?
נמצא במקום, שלמרות שאינני רואה אותו בעיניי הפיזיות, עדיין יכולה לדבר אתו, להתייעץ אתו בדיוק
כמו בעבר?
מה היה קורה עם הכאב, אז?

שמעתי סיפור יפה על פרידה שכרגע מנחם אותי.

באי קטן חיו ביחד תכונות רבות וביניהן האהבה.
יום אחד, בעקבות הגאות, הייתה סכנה ממשית שהמים יכסו את האי היפה.
כולם התבקשו לפנות את האי אך האהבה פשוט לא יכלה.  היא סירבה בתוקף להיפרד.
כל השכנועים לא עזרו…עד שהמים כמעט כיסו את האי.

באין ברירה, בקשה האהבה מהסירות שפינו את חברותיה לקחת גם אותה לחוף מבטחים.
סירת העושר עברה ראשונה וענתה: "מצטערת, הסירה שלי מלאה בעשירות אין לי מקום…".
סירת היופי עברה והאהבה התחננה , "קחי אותי איתך" והיופי ענתה: "חבל, הסירה שלי כל כך יפה
ואת תרטיבי אותה". כך אמרה והמשיכה בדרכה.
כך נהגה סירת הצער שמרוב צער לא שמעה את קריאותיה של האהבה.
ולפתע, סירה ישנה, הזמינה את האהבה לעלות על סיפונה.
בהגיעה לחוף, כשהסירה המשיכה בדרכה, האהבה לא הספיקה להודות לה על טוב ליבה.
שאלה האהבה את המודעות: "מי הייתה הסירה שהצילה אותי"?
המודעות ענתה: "זו סירת הזמן. רק הזמן יכול לנחם, לרפא, להחליש את הכאב".

פרידה יכולה גם לתרום רבות.
פרידה מהרגלים, רעיונות ודעות שאינם תורמים לנו יותר.
פרידה ממחשבות שתוקפות אותנו בלי להשאיר לנו את כוח הבחירה.
מכירים מחשבות כאלו? רגשות?
קל להיפרד מהם? ממש לא.

מסתבר שזה אפשרי. פרידה ממקום עמוק ומודע שלנו.
פרידה מתוך קבלה מוחלטת שמשהו בחיינו הסתיים ואנו רוצים להתחיל משהו חדש.
פרידה מתוך הבנה שהגיע הזמן לעבור לשלב אחר, היא פרידה מצמיחה המאפשרת גדילה.

שלכן באהבה,

בקי