אני מתיישבת בבית הכנסת מוכנה לתפילת שחרית של ראש השנה

התגעגעתי לתפילות ולניגונים המוכרים, ליופי של המקום ובמיוחד

לאנשים היקרים שמתפללים איתי

כולי מוכנה!

המחשבה מתגנבת בתחילה ברכות ולאט תופסת את כל החשיבה המודעת שלי

השארתי על הפלטה סיר קטן ומעליו כיסוי שהתכוננתי להסיר לפני הליכתי לתפילה….הדמיונות….הפחדים…הסכנות לא נתנו לי מנוח…החלטתי ללכת מהר הביתה ולחזור (למרות שבאמת לא היה צורך)

הליכה של כ 12 דקות מתקצרות ל 7 דקות כשבפי תפילה לבורא העולם שיעשה לי קפיצת הדרך… למעלית חבל להמתין וכולי מתנשפת עולה את ששת הקומות…מסירה את הכיסוי מהסיר שותה כוס מים וצועדת בחזרה….כשהפעם בפי מזמור לתודה

עכשיו אוכל להיות בע"ה במוכנות הנדרשת לחבר את הראש ללב בעת התפילה

 

משתפת איתכן את סיפורי מאחר שזה קורה אולי גם לכם,

כשמחשבה עושה הרבה רעש, תופסת שליטה ומסיטה אותנו

מהפעולות למען הבחירות שלנו.

 

המוח כל כך עסוק בלחשוב כי לכך הוא הרי נוצר

לנו יש את הבחירה במה למרכז את המחשבות

בתנאי ש…מה הוא התנאי?

 

קראתי למאמר "עושה השלום במרומיו…"

סדר במחשבות יוצר רוגע

שלווה במחשבות יוצרת שלווה פנימית.

רק במקום הזה של השלווה קיימת עבורנו הבחירה.

בחרתי בפעולה "לרוץ הביתה" בכדי להתפנות לשלווה.

כשהמחשבות תוקפות אותנו ללא סדר, ולא ניתן כרגע לפעול למען כל אחת מהן אפשר לרשום אותן על נייר (הנייר סובל את הבלגן שבראש)😊

ניתן גם לשים אותן במדף דמיוני, לומר לעצמך: "לא כרגע" ולפעל כשנכון לך

 

ערב היום הקדוש, יום הכיפורים, נוסיף בע"ה  לתפילות שלנו גם הבקשה

החשובה הזאת "עושה השלום במרומיו יעשה גם שלום בתוכנו".

נוכל כך למלא את תפקידנו בעולם בע"ה במיטבנו.

 

בהזדמנות זו אני מבקשת סליחה מכל אחד ואחת מכם/ן באם חלילה פגעתי

ללא כוונה בשיחה, אימון או בסדנה, אנא סלחו לי.

 

שתהייה לכולנו שנה של בריאות איתנה, שגשוג ושפע,

שלווה פנימית ותרגול אין סופי של הכרת הטוב ושמחה בלב.

 

באהבה רבה

בקי