מאז ומתמיד התיק שלי כמעט כמו תיק  של כל אישה, כולל בית שלם.

אצלי יש תוספת: עפרונות.

לאן שאלך ובמיוחד בפגישה עם הנכדים, (מקווים לחזור בע"ה במהרה) יהיו אצלי עפרונות צביעה או פנדה ודפים מוכנים לציור.

לפעמים דפים ריקים, לפעמים מנדלות, העיקר להשתמש בעפרונות ולצייר.

תמיד אהבתי לצייר. בבגרותי וגם אחרי נשואיי, השתתפתי בקורסים שונים של ציור. רישום אהבתי במיוחד .

בשיעורים הראשונים למדתי את המושג קומפוזיציה.

חיבור או יצירה שכל חלקיה מתאימים ויוצרים משהו יפה.

אני זוכרת במעורפל, לפני שנים רבות, עצרתי ברגע אחד את הכוח הפנימי לצייר שזרם בתוכי.

הזעם והביקורת המופנים אליי מתוכי הניע אותי לקרוע ולזרוק את כל יצירותיי.

במבט לאחור, ברגע השבירה, התסכול והכעס, צמח מתוכי ביטוי ליופי בדרך חדשה, עיצוב פנים. התאהבתי במקצוע ועסקתי בו שנים רבות.

והעין המתורגלת לזהות יופי לא הפסיקה לחפש…..

היום בהליכת הבוקר המראה של קומפוזיציה מושלמת פגשה אותי במלוא יופייה.

הפעם הצייר היה הבורא.

בכל בוקר, אני עוברת בהליכה, דרך שבילים מלאי צמחייה מדהימה.

הבוקר, אינני יודעת אם הנפש שלי הייתה זקוקה להתחבר ליופי,

סוג של שיקוף, או אולי אור השמש שחימם את הפרחים,

עלה מתוכי, בהבזק, המילה "קומפוזיציה".

איתה זיכרונות של חיפוש אחרי עפרונות, צבעי שמן, גירים וכל מה שניתן בכדי לצייר.

הריח המיוחד של צבע השמן על הקנבס התעורר בנחיריי.

חשבתי, אולי בעקבות הסדנה שהעברתי בשבועיים האחרונים בזום ובאנגלית על נושא יחסים, עלה במוחי הקשר לרעיון שגם ביחסים היצירה יכולה להיות נפלאה. קומפוזיציה מושלמת.

מה זה יחסים אם לא חיבור או יצירה שכל חלקיה מתאימים ויוצרים משהו יפה?

אני מאמינה שהקב"ה נתן לנו מגון של צבעים, שהן הרגשות שלנו,

מכחולים בידנו, הבחירה, וביקש מאתנו: ציירו את חייכם.

אז שימו לב לרגע, לקומפוזיציה שיצרתם בחייכם.

האם הצבעים משמחים? אולי מרגשים? אולי מאתגרים?

האם יש בקומפוזיציה שלכם, הרגלים והתנהגויות

שכדאי לתת להן תשומת לב בכדי לשדרג את היצירה?

זה אפשרי!

מעל 21 שנה שאני מעבירה סדנאות בשיטת "רפא את חייך" של לואיז היי.

מודעות זה כוח. ברגע שאנחנו לוקחים אחריות ומוכנים להביט בחיינו,

עם אהבה וחמלה, באותו רגע החזרנו את המכחולים לידנו, את האחריות שלנו

ואנו כבר מוכנים לשפר את איכות חיינו.

 

בהצלחה

באהבה רבה

בקי